רוב מה שכתוב באינטרנט על שיווק לעורכי דין נכתב על ידי אנשי שיווק, ולא על ידי מי שישב מול עורך דין וראה מה באמת קורה במשרד. אלה הדברים שחוזרים אצל כמעט כל משרד שעבד איתנו.
עורך דין שמתמחר שעת עבודה שלו, יודע בדיוק כמה שווה לו שעה. אבל כשהוא מחשב אם לידים משתלמים, הוא כמעט תמיד מתעלם מהשעות שהם צורכים.
עשרים שיחות ביום שמתוכן שתיים רלוונטיות אינן חינם. הן אוכלות שעה ורבע, הן מפזרות את הריכוז, והן פוגעות גם באיכות השיחות שכן שוות. כשמכניסים את זה לחשבון, הפנייה זולה שלא סוננה היא לרוב היקרה ביותר.
במשרד עצמאי, התשובה היא לרוב ״אני, כשאני יכול״. וזה בסדר, אבל זה חייב להיות מתוכנן.
הפתרון הפשוט ביותר הוא שתי חלונות קבועים ביום שבהם אתם מחזירים שיחות, ועדכון קצר לפונה שאומר מתי זה יקרה. אדם שקיבל הודעה ״נחזור אליך היום עד 17:00״ מחכה. אדם שלא קיבל כלום, מתקשר למישהו אחר.
בתחומים דחופים כמו תאונות עבודה זה לא מספיק, ושם כדאי לקחת את השיחה גם באמצע יום. בתחומים רגועים יותר, חלונות קבועים עובדים מצוין.
זו הנקודה שבה הכי הרבה עסקאות נופלות, ולרוב לא בגלל המחיר עצמו.
היסוס במחיר עולה יותר מהמחיר. ״זה בערך, תלוי, נצטרך לבדוק״ משדר לאדם שאתם לא יודעים מה אתם עושים, גם אם הסייג נכון לחלוטין מבחינה מקצועית.
מי שאומר מספר ברור, מסביר מה הוא כולל, ועובר הלאה, סוגר יותר. ואם באמת אי אפשר לתמחר בשיחה, עדיף לומר מתי בדיוק תחזרו עם מספר, ולעמוד בזה.
חלק גדול מהעסקאות לא נסגרות בשיחה הראשונה, וזה נורמלי לגמרי. הטעות היא להתייחס אליהן כאבודות.
קבעו את הצעד הבא בתוך השיחה עצמה. לא ״אהיה בקשר״, אלא יום ושעה. אדם שיודע שתתקשרו ביום רביעי בבוקר מחכה לזה, ואדם ששמע ״אהיה בקשר״ כבר ממשיך הלאה.
בין השיחות, שליחה של משהו בעל ערך, כמו מאמר או דוגמה, שומרת אתכם בראש בלי להרגיש כמו רדיפה.
בשיחת האפיון אנחנו שואלים כמה שיחות אתם מסוגלים לנהל בשבוע, וזו השאלה שהכי הרבה אנשים מתפלאים עליה.
הסיבה פשוטה: עודף הפניות הוא בזבוז כסף שנראה כמו הצלחה. משרד שמזמין מאה וחמישים הפניות ומטפל בשישים, שילם על תשעים שהתקררו במערכת. הדוח ייראה מצוין, והתוצאה תהיה גרועה.
עדיף חמישים הפניות שכל אחת מהן קיבלה שיחה אמיתית. זה גם מה שמייצר את אחוזי ההמרה שאנחנו מדברים עליהם, ולא איזה קסם בקמפיין.